מתי יהיה המשך לילדי בית הזכוכית?

כריכת הספר ילדי בית הזכוכית

עדי שואלת:
אני אשמח לדעת האם חשבת להוסיף לעולם בני המים. פריקוול שירחיב על חייהם של בני המים, או המשך עלילותיהם בכנרת… (כן, אני עסוקה מאוד עם הספר הזה בזמן האחרון ועלו המון שאלות. איך אוכלים במים, איך לא מתים משעמום למרות כל האמצעים שפלג מספק להם, וכן הלאה)
 
תשובה:
לא מעט סיפורים שכתבתי הפכו לסדרות כי הרגשתי שהדמויות לא הראו את כל מה שיש בהן, או שהרעיון לא מוצה, או שנשארו לי כל מיני קצוות פתוחים שהמוח שלי נאחז בהם וממשיך לתהות מה יכול עוד להיות.
 
ככה נולדה סדרת “גונזזו”, שאני תקועה בחלק השלישי שלה כבר יותר מדי שנים.
ככה נולדה סדרת “הכזבנית” שמחכה לחלק הרביעי שאמור לסיים אותה.
ככה גם סדרת “והכול אמת לאמיתה” שכרגע נראה שהסתיימה.
ככה גם כל מיני סדרות אחרות שכתבתי שלא התפרסמו מעולם.
 
מן הצד השני יש לי גם סיפורים שסיפרתי בהם את כל מה שרציתי לספר ואין לי את הצורך הפנימי להוסיף עליהם עוד. לא נותרו קווי עלילה פתוחים. הדמויות הגיעו לסגירת הסיפור שלהן. ואין לי משהו חדש להגיד.
 
לצערי “ילדי בית הזכוכית” הוא אחד הסיפורים האלה. זה מצער אותי כי בהוצאה היו שמחים לחלק נוסף. אני גם יודעת שבזמנו ילדים באו לחנויות לחפש את ההמשך, כי היה להם כל כך ברור שיש עוד אחר כך. ובאמת מדי פעם ניסיתי בראש לחפש עוד המשך לסיפור, אבל לא עלה שום דבר שתפס אותי להמשיך ליצור בעולם הזה.
 
אז לא, לא קדימון ולא המשך. אני לא רוצה לכתוב המשך מאולץ רק כדי שיהיה עוד משהו. זה צריך להיות סיפור שאני רוצה לספר, וכרגע אין לי כזה. מיציתי את הרעיון. אולי יום אחד יהיה. אף אחת מהסדרות שכתבתי עד היום לא התחילה בתור סדרה.

עכשיו ניתן לרכוש את “קרעי עולם” גם דרך אתר GetBooks

למעוניינים בעותקים דיגיטליים של “קרעי עולם”, בנוסף על האופציה של אתר “עברית” הספר עלה גם באתר גטבוקס. לצערי לא בגירסה תואמת קינדל.
לקניית “קרעי עולם”

הסופרת טבעונית אבל הדמויות לא

      אין תגובות על הסופרת טבעונית אבל הדמויות לא

ורד שואלת:
אם בא לך פעם לכתוב על זה, ישמח אותי לשמוע איך זה, כסופרת טבעונית, לכתוב דמויות חיוביות שהן לא. חשבתי על זה תוך כדי הקריאה ב”קרעי עולם” (וזה התחבר לי עם ניגודים אידיאולוגיים מסוימים שהיו לי עם דמויות משלי), בשיחות השונות על אוכל, כשיצא לי לתהות אם לא מציק לך לתת לדמויות שלך תפריט שמבחינתך הן לא היו אמורות לאכול.
 
תשובה:
שאלה קשה. מאוד. ואני מתחבטת בה מחדש כל פעם. טבעונים אולי עושים הרבה רעש, אבל אנחנו בכל זאת מיעוט די קטן. ומאוד פוליטי. ואם אני מגדירה דמות כ”טבעונית” זו הצהרה שמשפיעה על הסיפור, ואצל חלק מהקוראים היא תיתפס מיד כהטפה. ואם יש לי סיפור לספר, אני לאו דווקא רוצה למקד את תשומת לב הקורא במשהו שלא תמיד שייך לסיפור.
 
בסיפורים שבהם אין סיבה להיכנס בכלל לנושא הזה, אני פשוט מהנדסת לדמויות שלי תפריט טבעוני, אם בכלל צריך לתאר מה הן אוכלות, אבל כזה שאוכלים גם בכל בית, אז זה לא נראה מוזר מדי. חומוס, פלאפל, מרק עדשים, תפוחי אדמה, חטיפים. אפילו פיצה כמו שיש לי ב”בית נקי” יכולה להיות היום טבעונית. הדמויות לא חייבות לאכול תבשיל טופו עם אמרנט וקייל כדי שהוא יהיה מוסרי מבחינתי. אז זאת דרך אחת להתחמק באלגנטיות מהבעיה.
 
לפעמים כמובן זה כן חלק מהסיפור. בספר שכתבתי ב 2008 וכל מי שקרא אותו אהב אותו (למעט מוציאים לאור), הדמות הראשית היא טבעונית מוצהרת, וזה חלק מהסיפור. הוא לא סתם טבעוני, הוא גם פעיל בתנועת זכויות בעלי חיים וזה חלק בלתי נפרד מהעלילה, והתכונה הזו היא חלק מהמכלול שגרם לסיפור להתרחש. שם מן הסתם לא הייתה לי בעיה, והסיפור גם לא מטיף לטבעונות. זה פשוט חלק מהאופי של הדמות.
 
אבל כמובן ברגע שדמות מכריזה על עצמה כעל טבעונית זו אמירה שחייבים להתייחס אליה. ולא בכל סיפור אני צריכה מיקוד כזה לנושא הדיאטה של הגיבור. ב”קרעי עולם” למשל הייתה לי התלבטות רצינית בנושא. כשרק התחלתי לכתוב את הספר כולם שם אכלו בשר. זה לא העסיק אותי בכלל. כשכתבתי את ההמשך שלו זה גם עדיין לא כל כך העסיק אותי, אבל בזמן העבודה על הספר השני אני בעצמי הפכתי לטבעונית. ופתאום זה מאוד הפריע לי שאוכלים שם בשר. אז קודם כל לירון הפך לצמחוני, ובספר השני אני גם משחקת על הנקודה הזו. יש לזה משמעות מעבר למה שהוא אוכל. ואז כשהיה לי ברור שהספר השני יכול להגיע למשהו, חזרתי לעבוד שוב על הראשון, זה שעכשיו יצא לאור. ואז גם דיליאה הפכה לצמחונית כי פתאום הבנתי שלא יכול להיות שכוהנים של אל שמקדש את החיים יאכלו בשר. זה לא הולך ביחד. הם לא יכולים להיות אחראים להרג.
 
ואז ישבתי וחשבתי האם לקחת את הדמויות ל”דרגת האוכל הבאה” והבנתי שברגע שאגיד על לירון “טבעוני” זה ימקד את העניין של הקורא במשהו שהוא לא חשוב מבחינת הסיפור שאני רוצה לספר. מבחינת ההצהרה המוסרית שמתאימה לאופי שלו, צמחונות וטבעונות זה אותו דבר. הוא בן נוער. את ההחלטה שלו להפסיק לאכול בשר הוא קיבל כמה שנים קודם לכן, וזה מאוד מתאים לאופי שלו. אולי טבעונות זה השלב הבא, אבל זה לא נחוץ לי מבחינת הסיפור, ואני לא רוצה לכפות את זה על הסיפור. ולגבי מה שקורה בעולם השני, לא חשבתי שזה נכון להכניס לשם סיווגים כאלה. גם ככה זה מקום שבו רוב התזונה היא צמחית. מלכתחילה לא היו שם הרבה בעלי חיים שאנשים אוכלים. הקונספט של ביצים לאכילה לא היה מוכר שם כבר כשכתבתי את זה במקור כשעוד הייתי אוכלת כל בעצמי. למעשה נשארו לי רק הגבינות. והחלטתי שבעולם בו יש רק עזים מסוג כלשהו שיכולות לתת חלב, ואין בו תעשייה מתעללת זה לא יהיה נכון לבוא ולהצהיר הצהרות שייתפסו כהטפה אצל הקוראים בלי שאני אפילו מתכוונת לזה. אין סיבה שהאנשים בעולם ההוא יחשבו על טבעונות. גם ככה רובם שם צמחונים מטעמי דת וגם מי שלא צמחוני לא אוכל הרבה בשר.
 
אז השארתי אותם צמחונים. אני מודה שזה הציק לי כל פעם שלירון ודיליאה אוכלים גבינות, אבל חשבתי שזה נכון יותר לסיפור כפי שסיפרתי אותו.
 
אז התשובה היא כן. זה מציק לי, אבל לפעמים צריך לעשות את מה שנכון לסיפור שלי ולא תמיד את מה שנכון לי.

השתלט על דמויותיך מיד! שאל אותי כיצד!

קרן שואלת:
אשמח אם תוכלי לכתוב איך את פותרת תקיעות עלילתית, כשהדמויות מסרבות לעשות מה שאת אומרת.
 
תשובה:
ובכן, התשובה שלי אולי תהייה קצת מתסכלת אבל… אני לא מתמודדת עם הבעיה הזו. אני לא נוטה לתכנן את העלילות שלי מראש. אני בדרך כלל זורקת למים כמה דמויות, רואה מי מצליח לשחות ומי טובע, ואז עוקבת אחרי השורדים עד אל החוף. בערך.
למעשה הדמויות שלי מנווטות את העלילה, כך שאין מצב בו אני צריכה לאלץ אותן לעשות משהו כי הן מסרבות. אם לא מתאים שהן יעשו אותו, הן לא עושות אותו והעלילה הולכת למקום אחר. רוב העבודה הזו מתבצעת כמובן בראש וכשאני יושבת לכתוב אני יודעת מה קורה.
אז איך אני פותרת תקיעות עלילתית? במקרה כזה אני מריצה בראש סצנות אפשריות שבהן כל פעם הדמויות עושות משהו קצת אחר, עד שאני מוצאת מסלול שמתאים להן ופותר את הבעיה בעלילה. לפעמים יש כמה כיוונים כאלה, ואז אני ממשיכה לעקוב אחריהם בראש עד שאני יודעת מה הכיוון הכי טוב ואיזה מוביל לסוף נכון לסיפור והולכת איתו. במקרה הצורך, חוזרים אחורה וכותבים מחדש בכיוון אחר. זה קרה לי עם החלק השני של “קרעי עולם”. דמות אחת הצליחה לעשות משהו קטנטן שבטיוטה המקורית היא נכשלה בו ויצא ספר אחר לגמרי. והרבה יותר טוב.
מאוד חשוב לי שהעלילה תנבע ממה שעושות הדמויות שלי, והשיטה הזו עובדת בשבילי.

מה שמוציא אותי מדעתי בספרים

      אין תגובות על מה שמוציא אותי מדעתי בספרים

גדי שואל:
מה שמעניין אותי הוא אילו דברים בספר יעשו לך cringe אוטומטי. כמו לשמוע יצירה מוזיקלית ופתאום לזהות תו מזוייף. הדברים הללו שכשעושים שכתוב ראשון חייבים לעוף מיד. הטעויות הללו שאני אתבייש לצאת מהבית אם אפרסם משהו שכולל אותן.
 
תשובה:
בהיותי טיפוס ביקורתי ונטפקני עד לאימה, יש לא מעט דברים שיגרמו לי לתופעה כזו, ויעידו אנשים שאני מקטרת באוזניהם על ספרים שקראתי או סרטים שראיתי. אני מתרתחת בגלל סתירות פנימיות בתוך הטקסט, בגלל הגדרה גמישה מדי של חוקי העולם, כך שהם משתנים בהתאם לצורכי הסיפור, בגלל מניעים לא הגיוניים של דמויות רק כדי שיהיה תירוץ עלילתי, אבל הדבר שהכי מעצבן אותי זה דברים שקורים באופן מאוד נוח לעלילה. אני מאוד ממוקדת עלילה ובעיות עלילתיות יכולות להוציא אותי מדעתי.
אם הזכרת שכתוב, אז אתן דוגמה מעצמי דווקא, בשנה שעברה כתבתי ספר בהפתעה. שלחתי לכמה קוראי בטא את הגרסה הראשונה. על שלושה פרקים שם הצבתי מראש הערה גדולה שאמרה בערך, “אני יודעת שהדמות שצצה פה לא מפותחת ושהיא רק דאוס אקס מכינה. אין צורך להעיר על זה. אני יודעת שבשכתוב היא צריכה לקבל נפח גדול יותר וכל החלק הזה יעבור הרחבה והכנה הרבה יותר טובה.”
ובאמת שלושת הפרקים האלה הפכו לשישה בגרסה השנייה ולבערך עשרה בגרסה השלישית והכול התפתח ועכשיו הדמות היא חלק אינטגרלי מהסיפור ללא תחושה שהצנחתי אותה משום מקום כדי להציל את היום.
וחשוב להדגיש – כל עניין ה”נוח לעלילה” הזה פוגע בסופו של דבר בסיפור. כי זה מחליק קונפליקטים, בורח מהכרעות קשות, ולא ממצה את כל האפשרויות הגלומות ברעיון. לקורא זה יותר מעניין כשזה מסובך וכשהאתגרים קשים להתמודדות.

על “והכול אמת לאמיתה”

      אין תגובות על על “והכול אמת לאמיתה”

“והכול אמת לאמיתה” היא סדרת סיפורים קצרים שכתבתי בין שנת 2006 לשנת 2014. אז בסביבות 2006 החל להתפשט בין חברי קהילת המדע הבדיוני הישראלית משחק חדש – משחק הברון מינכהאוזן. משחק בו כל אחד מתבקש לספר סיפור הרפתקאות מומצא לפי שאלה שהוגה אחד השחקנים, כשהשאר מתקילים אותו כל העת בשאלות שהוא אמור להצליח להסביר במסגרת הסיפור. חוקי המשחק כוללים גם משחק שתייה שבו צריכים לשתות לפי איכות המענה על השאלה, והוא מהנה מאוד, בייחוד כשהמשתתפים טובים באלתור.
המשחק הראשון שהוזמנתי אליו נערך בביתו של אסף דקל שגר אז בחיפה. התיישבנו במעגל. כל אחד קיבל מטבעות כסף משוקולד (מריר!) כדי להשתמש בהם במשחק, ואיכשהו יצא שאסף שאל אותי את השאלה הראשונה, והיה עלי לספר איך הצלתי את מאדים מאימת הפיראטים ואיך התחתנתי עם דוכס מאדים שלוש פעמים באותו הלילה. אילתרתי על המקום סיפור פסיכי ששודרג כמובן תוך כדי הסיפור בגלל שאלות הנוכחים וכלל ספינת פיראטים שחטפה אותי מכדור הארץ ועפה בחלל מלא אתר, ועכברים מתים צפים באתר והרפתקאות במאדים עם הפיראטים וחתונה וגירושים מהירים עם הדוכס של המקום. זה היה כיף גדול וכמובן זמן קצר אחר כך התחלתי לחשוב על הסיפור וכתבתי את “והכול אמת לאמיתה” המקורי, שהיום נקרא “סיפור לאור נרות”.
בסיפור חבורת חברים מתאספת בביתו של אחד מהם, מעמידה פנים שכולם אצילים מכובדים ועדנה, אחת המשתתפות, מתבקשת לספר על פיראטים ודוכס קפריסין שהתחתנה איתו, ותוך כדי הסיפור דברים מוזרים מתחילים לקרות סביב השחקנים.
הסיפור פורסם באתר ISF ז”ל, וזכה לאהדה מצד הקהילה. מאחר שקשה לי לסגור קצוות בסיפורים שלי, גורלו של אחד המשתתפים המסתוריים יותר במשחק, ערן, המשיך להטריד אותי, וכך התגבש במוחי הרעיון לסיפור ההמשך, “הסיפור האחרון של ערן”. כתבתי גם אותו, ושני הסיפורים התפרסמו יחדיו תחת הכותרת “והכול אמת לאמיתה” בהיה יהיה הראשון בשנת 2009. גם הפעם זכה הסיפור המורחב לאהדה מצד הקהילה, עד כדי כך שהיה מועמד לפרס גפן.
גם בסיפור הזה הייתי חייבת כמובן להשאיר קצה פתוח, ובשנים שלאחר מכן התגבש בי בהדרגה הסיפור השלישי בסדרה שהתמקד בזוגתו של ערן, רננה. לבסוף התיישבתי לכתוב את “הנר של רננה”, בו ערן ורננה טסים לרוסיה, ולצורך כך הפעלתי חברי פייסבוק ממוצא רוסי לתחקיר מעמיק על רוסיה אפשרית במציאות החליפית של הסיפור, ואחד מהם אף זכה לדמות על שמו. הסיפור פורסם בהיה יהיה של שנת 2014.

סיפורים קצרים שלי בגטבוקס

      אין תגובות על סיפורים קצרים שלי בגטבוקס

לגטבוקס יש פרויקט של סיפורים קצרים בתשלום סמלי, והם הכלילו כמה מהסיפורים שלי בו.
הסיפורים התפרסמו במקור בהיה יהיה, חלומות באספמיה ולפרקון. אולי חלקכם קרא אותם שם. הסיפור “מלאך שומר” התפרסם במקור תחת השם “אלוהים בזעיר אנפין” בחלומות באספמיה וזכה מקום שלישי בתחרות סיפורים קצרים.