האויב שבפנים

  • שם בעברית:  האויב שבפנים
  • שם באנגלית:  The Enemy Within
  • עונה:  1
  • מספור הפקה:  5
  • מספור שידור:  5
  • ציון:  6
  • תקציר חוות דעת:  מאוד לא סספינד, אך נוגע ללב
  • המלצה:  בסדר
  • נושא עיקרי:  שפיות, אנושיות
  • קישור לפוסט בדף הפייסבוק

כבר כתבתי על הפרק הזה פה מזוית ניטפוקית אחת:

לא יודעת למה ראיתי עכשיו את הפרק של TOS – האויב שבפנים. הפרק שבו קפטן קירק מתפצל לשניים בגלל תקלת משגר, לחלק הטוב והחלק …

Posted by Yael Furman on Wednesday, January 23, 2013

הסיפור בפרק הזה לא מורכב, הסוף צפוי מראש ואין טעם להפריד בין ההתחלה לחלק בסוף עם הספוילרים. אז כן, הסיכום כבר מספיילר.

בפרק בגלל תקלת משגר כשקפטן קירק חוזר לאנטרפרייז הוא מתפצל לשניים: קירק הטוב, העדין וחסר כושר ההחלטה וקירק הנחוש אך רע ונתון להתקפי זעם. על הכוכב למטה נשארת משלחת מחקר שבאין יכולת לשגר אותה בחזרה למעלה עד שתתוקן התקלה במשגר הולכת וקופאת כשהטמפרטורות יורדות. על האנטרפרייז קירק הרע תוקף מינית את יומן ג'אניס ואחר כך מנסה להשתלט על הספינה. ספוק וקירק הטוב מנהלים אחריו מצוד, וסקוטי והצוות הטכני מנסים להבין מה קרה למשגר. ניסוי בחיבור חיה שהתפצלה גם היא לשניים נכשל, והם חוששים שחיבור שני הקירקים יהרוג אותם.
ככל שעובר הזמן קירק הרע הופך יותר ויותר מטורף וקירק הטוב מאבד את כוח הרצון שלו. הם מבינים שהם זקוקים אחד לשני, ועולים על המשגר כדי להתאחד.

קירק הטוב והרע יחדיו

כמו שרואים בפוסט שקישרתי, הנסיון לנטפק את הפרק עלול להגמר בשבץ מוחי.
קודם כל, רעיון המשגר מבוסס על עיקרון כלשהו לפיו מסה הופכת לאנרגיה ואז בחזרה שוב למסה, או משהו דומה לזה. מאיפה הגיעה המסה של קירק החלופי? ואחר כך המסה של הכלב המחופש? האפשרויות לשכפול אנשים הן מדהימות!
נגיד שצלחנו את משוכת המסה יש מאין, איך מכונה יכולה לשכפל אנשים שכל ההבדל ביניהם הוא תכונות אופי? היא שינתה להם את החיווט במוח? איך יתכן שזה ההבדל היחיד בין הישויות? ושהן שרדו גם את הניתוח המוחי הלא מתוכנן הזה? שלא לדבר על המיזוג בחזרה.
כמו כן, מה שציינתי בפוסט, למה הם הניחו למשלחת לקפוא? יכלו לשגר אליהם למטה ציוד. מה כבר היה יכול לקרות? אם הוא היה משתכפל, אז היה להם כפול, זה טוב כשאתה קופא, שיש פי שתיים שמיכות ותנורים. עדיף היה להכניס את אמצעי הלחץ אולי באיום על חייו של קירק אם לא ימוזג בזמן או למצוא דרך אחרת להגביל אותם בזמן.

אבל נעזוב את הניטפוקים, נקרא לכל העסק "קסם שהשתבש". בפרק עצמו היתה נקודה שמאוד נגעה לליבי. היחס מההתחלה לקירק הרע היתה כאל "מתחזה". ספוק ושאר הצוות מיד מתחברים עם קירק הטוב ולרגע לא מפקפקים בכך שהוא זה שאמור לתת את ההוראות בספינה, כשבעצם זכותו של קירק הרע על הפיקוד זהה לחלוטין לזכותו של קירק הטוב. יש נקודה לקראת הסוף שבה הוא צועק, "אני המפקד. הוא המתחזה." והמצוקה שלו מאוד עוררה הזדהות. הוא הרי באמת היה המפקד של הספינה. מנקודת המבט שלו, הכפיל שלו הוא סתם רכיכה חסרת תועלת וכל הצוות הם בוגדים. האם ספוק היה בכלל רשאי לבחור לציית לקירק הטוב ולסרב פקודה לקירק הרע? או שאולי במקרה כזה היה עליו להדיח את שניהם ולתפוס את הפיקוד בעצמו?
אלה שאלות מעניינות והן לא באמת באות על פתרונן בפרק. ואני אוהבת את זה שאין שם הכרעה, ואני יכולה לנסות להרהר מה היה קורה אילו הם לא היו מצליחים לחבר אותו, והיו פרק או שניים בהם שני הקירקים היו צריכים להסתדר אחד עם השני ולפקד ביחד על האנטרפרייז. היה יכול להיות מעניין.

דברים לשים לב אליהם בפרק:

  • שאטנר משחק נהדר את קירק הטוב וההססן. קצת פחות מוצלח את קירק הרע. קשה לו להראות מטורף רצחני.
  • כפי שציינתי בפוסט, צוות האנטרפרייז אפילו לא מנסה לשגר למטה ציוד שיאפשר למשלחת לשרוד את הטמפרטורות הקרות. זה ממש הפריע לי שהרעיון אפילו לא עלה.
  • התקיפה המינית לא זכתה למידת החשיבות הראויה לה.
  • מדהים שאין משגר חלופי באנטרפרייז. תמיד יכולות לקרות תקלות. איך זה שאין גיבוי למתקן מהותי כמו המשגר? ועוד כשאין להם רכבי נחיתה!

One thought on “האויב שבפנים

  1. רועי אטלס

    שלום יעל,
    שמי רועי נעים מאוד. אני מעריץ נלהב של מסע בין כוכבים, הדור הראשון כמובן, מסוף שנות השישים. שלוש עונות בלבד כמדומני.
    לעניות דעתי את מפספסת בניתוחים שלך את הפרקים את העיקר: הסדרה ופרקיה מיועדים להתדיין בערכים פילוסופיות ואנאליטים של מהות האדם, החברה, מקום האדם מול חבריו, מול הגשמה עצמית, מול החברה. וכן דיון ואמירות על מוסר , מוסר פרטי וכללי. ואפילו על מדיניות ופוליטיקה.
    הסטינגז הבין כוכבי בדיוני מאפשר דיון יותר מדוייק בשאלות אלו כי יש מרחב תמרון מבחינת ארועים סמליים ויצירתם, וכן מאפשר הנאה מהדיון הפילוסופי בכל פרק. הנאה אמנותית.
    אין מה להסתכל אם יכול להיות או לא פיזיקלית או אם שכחו משהו בהפקה. זה לא הקטע כלל.
    הסדרות שבאו לאחר מכן פספסו גם הן את העניין הזה, כשהשניה של פיקארד עוד איכשהו הצליחה לגרד מעט עומק פילוסופי ודיון מעניין -עם גלישה עמוקה מאוד לפסיכולוגיה ופסיכולוגיה בגרוש-והשאר נפלו לטלנובליות בנאלית, כולל רוב הסרטים.
    רועי

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *